אני כותב את זה בצער ולא על בסיס הצהרות או אפילו תפיסת העולם של מקבלי החלטות
אלא על בסיס נתונים ומציאות בשטח.
ההגדרה של אמנת האו"ם למוסד לעומת חיים בקהילה
היא מורכבת וכוללת פרמטרים רבים מצטברים.
גודל הוא מרכיב מרכזי
(ונהוג לומר שכל מקום שיש בו מעל 5 או 6 דיירים מהווה מוסד)
אבל בנוסף לזה מידת האוטונומיה והבחירה שיש לדיירים,
המידה שבה התמיכה היא פרטנית ולא קבוצתית,
עד כמה אורח החיים דומה לזה שמקובל באותה חברה,
המידה שבה השירותים נצרכים בקהילה באופן מותאם אך לא סגרטיבי ועוד.
יש בישראל נטייה לתת שמות יפים למסגרות שהן מוסדות–
כפרים, הוסטלים, קהילות משקמות, מעונות ועוד.
בשורה תחתונה יש כ-17,000 אנשים שגרים במוסדות והמספר הזה עולה כל שנה.
זה מספר עצום בפני עצמו וגם בהשוואה למדינות מערביות אחרות.
התפיסה של משרדי הממשלה היא עדיין שיש קשר בין הזכות לדיור בקהילה לבין 'רמת תפקוד',
ומי שזקוק לתמיכה אינטנסיבית, מקומו במוסד.
שנים רבות שאנחנו עורכים סיורים במוסדות.
נעמה לרנר מבזכות במאמצים רבים מגיעה לכל מוסד בישראל
שאנחנו מקבלים לגביו תלונות או אינדיקציות להפרות זכויות אדם.
הכניסה למוסדות אינה פשוטה,
בחלק מהמקרים היא נעשית בתיאום עם משרד הרווחה,
בחלק היא נעשית מתוך ליווי של דייר ספציפי במוסד
ובחלק מהמקרים היא נעשית בליווי חברי כנסת שמגויסיים לנושא.
המסקנה שלנו מעשרות סיורים לאורך השנים היא שהפרות הזכויות
הן חלק מובנה מהחיים המוסדיים.
בסדרה של פוסטים שנפרסם בשבועיים הקרובים נציג דוגמאות רבות לכך.
מאחורי המבואות המרוצפות שיש ואקווריום מפוארים
בלובי מתגלות עזובות מבישות, מבודדות, שוללות חירות,
עם כללי משמעת ומדיניות כוחנית ועם פיקוח חסר שיניים.
שר הרווחה בוז'י הרצוג הקים ועדת מומחים בינלאומית
לפני 7 שנים שהמליצה (כאן הדוח) על סגירת כל המוסדות
של מעל 6 דיירים תוך עשר שנים. משרד הרווחה גנז את הדוח.
משרדי הרווחה והבריאות מתהדרים בתמיכתם בדיור בקהילה
ובתכנית ה-900 (להוצאת אנשים ממוסדות לקהילה)
אבל בפועל המספרים והתקציבים מראים אחרת.
משרד הרווחה מפנה את הרוב המוחלט של האנשים למוסדות
(88% במקרה של אנשים עם מוגבלות שכלית ואוטיזם,
ו-75% במקרה של 'שיקום' של משרד הרווחה).
במשרד הבריאות יש הטייה ברורה לטובת דיור בקהילה(75%)
כולל תהליך פירוק של הוסטלים אך לצד זאת עדיין 25% גרים בהוסטלים,
מגורים טיפוליים ובתי חולים פסיכיאטריים
והמשרד אף הקים 2 מוסדות חדשים בשנה האחרונה (כפרים אקולוגיים).
הצד השני של המטבע הוא שירותים בקהילה מדוללים,
שאינם מספקים תמיכה מתאימה ושמותירים בפני האנשים
להכריע בין מעט מדי תמיכה בקהילה או חיים מוסדיים.
בעיניי זהו תחום שמתבצעים בו הפרות זכויות האדם הקשות ביותר.
אני מצרף כאן שני פוסטים, האחד שכבר התפרסם והשני עתיד להתפרסם,
כדי לתת טעימה. ניתן לעקוב עוד מהפייסבוק.
ולסיום יש גם את החזון – כל ארגוני הסנגור וכן נציבות שוויון זכויות
תומכים בחקיקת פרק דיור בקהילה בחוק שוויון זכויות (כאן)
שיבטיח תמיכות בקהילה לכל אדם באשר הוא אדם.
הצעת החוק מונחת לפתחו של שר הרווחה ומנכ"ל המשרד
וכן של מנהל מוגבלויות. כל לחץ עליו בנושא הזה הנו מבורך.
כמה מילים על הקמפיין
