אך ישנם חברים שכן מכילים את השינוי שקרה לה, ניתן לראות זאת כאשר המנדבים לקחו אותה לדירתם והעלו אותה עם כיסא הגלגלים במדרגות, נתנו לה לשתות בירה עם קשית כחלק שווה מהם.
אנחנו חושבות שצריך להתייחס אליה כרגיל כאל האדם שהיא תמיד הייתה, לאופי שלה, לאישיות, לתחביבים שלה, כי הם אלה שלא התשתנו ואין שם סיבה שהיחס של החברה ישתנה בגלל השינוי הפיזי שקרה לה ושהיא צריכה להתמודד גם איתו.

הנערה מספרת על החוויות שלה בבית החולים בתור מישהי שלא יכולה לעשות כמעט כלום בעצמה.

היא מתארת את האינטרקציה שלה עם המטפלים, האחים והאחיות בבית החולים, בנות שירות, משפחה- אמא אבא ואחים וחברים.

היא מתארת את התחושות הקשות היא חווה היום לעומת החיים שהיו לה פעם שהיא מתגעגעת אליהם.

אותה נערה מספרת כיצד משתלטים על גופה, שהיא עצמה רק גוף ללא נשמה והגוף שייך למטפלים ולבית החולים. היא רוצה מנסה ומדמיינת לחיות חיים של נערה בשגרת חיים רגילה ללא התאונה שעברה.