אנו מזדהות עם המסקנות שהועלו מן הטקסט. התובנה שבאומרה “אני פוחדת שישכחו אותי” ייתכן והיא מתכוונת למי שהייתה בעבר או למי שהיא בהווה, מוסיפה נקודת מבט שאנו לא ראינו. למרות זאת, יש לשים לב שמדובר בתחושותיה של אישה אחת, שאינן בהכרח משקפות את יחס החברה כולה לאנשים עם מוגבלויות.

רונה סופר היא אישה שעברה תאונת דרכים בנעוריה וכיום הולכת בעזרת מקל הליכה. בשיר שלה היא מתארת את התחושה שהיא אישה זקנה שצריכה עזרה בשריכת שרוכי הנעליים למרות גילה הצעיר. היא מדברת על מי שהייתה לפני התאונה בגעגועים ומתארת את המאבק האישי הפנימי שלה לחיות את החיים כמו שהיא עכשיו, למרות הקשיים הכרוכים בכך. בנוסף היא מתארת את התחושה לאחר התאונה כמוות והיוולדות מחדש, כאדם אחר שאינו חופשי ובעל פגמים.והיא מספרת על פחד משחרור מי שהיא הייתה פעם ושיכחה.