האחות של דביר אכן מתנהגת בצורה המכילה את אחיה. היא מחזירה אותו מבית הספר, הם אוחזים ידיים, משחקים ביחד, היא רוצה לעשות לו מסז' ועוד. היא מכירה את ההרגלים שלו ומכבדת אותם.

היא תמיד רוצה לשאול אותו ולדעת מה הוא רוצה וצריך למרות שהיא יודעת שהיא לא תקבל תשובה היא עדיין מרגישה שזה מאוד חשוב, שעומד לפניה בן אדם עם רצונות משל עצמו והיא מתעניינת בהם ולא מתייאשת.

בזמן האוכל השפחה יושבת לאכול בזמן אחר מדביר, דביר אוכל שעה לפני המשפחה. זוהי התנהגות לא מכילה של המשפחה, היא השתרשה עם השנים וזה לא בהכרח משהו שהאחות יודעת להסביר, יכול להיות שאם המשפחה הייתה מנסה לאכול יחד עם דביר היא לא הייתה נגעלת מהצורה שהוא אוכל ואלי היו מושרשים הרגלים אחרים ודביר היה מקבל דוגמה.

איננו שופטות את המשפחה על כך שלא השרישו הרגלים אחרים בזמן האוכל. הסיטואציה הזאת מורכבת ואם אנחננו לא נמצאות בתוכה אנחנו לא יכולות לשפוט. חשוב לנו נושא ההכלה אבל אפשר להבין את הרתיעה שיש לאנשים כלפי דברים שהם לא רגילים ונורמטיבים.

במהלך הטקסט מופיעה הכלה מצד האחות כלפי האח, עצם כך שהיא מגיעה פעם בשבוע לקחת אותו מבית הספר אליה הביתה ומשקיעה בו שעות רבות במשחק, אוכל, ביחד משותף. זוהי מציאות שהיא נולדה לתוכה אלה חיים שהיא לא בחרה לעצמה ובכל זאת היא בוחרת להכיל אותו ולהשאיר אותו כחלק מחייה. אך מצד שני יש לה גם קצת רתיעה מהאח, יש דברים שלא נעימים לה בחברתו אך למרות זאת היא שותקת וממשיכה בגידולו. דעתנו בנושא ההכלה היא שאנחנו מאוד רוצות להיות מכילות, לקבל את השונה, לחיות איתם בקהילה וזהו נושא שנמצא בחיינו אם בעבודה ואם בלימודים. אך מצד שני אנחנו גם מזדהות עם האחות שיש המון דברים שמרתיעים בנושא הזה.

המקרה מסופר מנקודת מבט של אחות לילד עם פיגור שכלי קשה. היא מתארת יום משותף של שניהם. חוזרת על כך שכל מה שאחיה עושה בחייו אלה פעולות שחוזרות על עצמן כל יום, כל יום, כל יום. במהלך הקטע היא מתארת שהיא באה לקחת אותו מבית הספר אליה הביתה, שם הם משחקים ביחד במשחקים המותאמים לו, לאחר מכן היא מכינה לו ארוחת ערב (אותה ארוחת ערב שהוא אוכל כל יום, כל יום). האחות מתארת שגרה שחוזרת על עצמה כל הזמן, אחיה נמצא בעולם משלו והיא לא יודעת אם הוא אוכל את האוכל כי זה מה שהוא אוהב או כי זה מה שהוא רגיל, היא בעצם לא יודעת עליו המון דברים. יש סוג של רתיעה מהאכילה ביחד, האח אוכל את ארוחת הערב שלו לבד ולאחר מכן המשפחה אוכלת יחד. היא מתארת שהאח מורח את כל האוכל על השולחן וזה דבר שמגעיל אותה.