מסופר על מישהי שנולדה עם מוגבלות ומרגישה מובדלת ולא מותאמת לעולם. היא מרגישה שאין לה אני ושהיא מתחבאת מאחורי הצל שלה. היא מרגישה שהזמן עובר והיא לא מתקדמת, נשארת באותו מקום, מאחורה. היא מרגישה בודדה גם כשהיא נמצאת עם אנשים והתחושה הזאת כואבת לה מאוד. היא מרגישה כמו חפץ בגלל שאנשים מסתכלים עליה, מצלמים , רושמים עליה ועוד. יש בה כעס, תסכול ואף ציניות על כך שהיא לא בכוונה ניהייתה היא. היא לא רואה לעצמה עתיד רק חולמת על לחיום יוןם אחד שהוא טוב.

עלינו בתור חברה מכילה, לא לתת לה לשקוע בדיכאון, בבדידות ובכאב ועלינו לתת לה יחס שיגרום לה להרגיש משמעותית, שהיא שווה ושיש לה בשביל מה לחיות. אסור לנו להסתכל עליה מבחוץ ולהמשיך הלאה בחיינו. אנחנו צריכים לעצור ולחשוב איך לתת לה את ההרגשה הטובה בחיים שאפילו יגרום לה לדמיין לעצמה עתיד שהוא טוב.

שיר רותם ותובל בשיר מתוארת חברה שאינה מכילה את השונה ממנה. על מנת להפוך לחברה מכילה, אנו צריכים לעזור לאחר להרגיש חלק מהחברה בכך שלא ננעץ מבטים, לא נצלם כאילו הוא דבר חריג, לא לברוח ממנו. להסתכל על הבן אדם ולראות מעבר לשונות, למוגבלות.

שיר רותם ותובל

השיר "מחשבות בשלוליות" מספר על מישהי שחווה שונות מהסביבה. היא סוקרת את נקודות חייה אשר בהן היא לא מרגישה מתאימה ושייכת. הסביבה נותנת לה להרגיש שונה על ידי זריקת הערות, צילום תמונות, קללות ורתיעה ממנה. היא מתארת את עצמה כמישהי שנמצאת בכלוב ומביעה את חששותיה מאי הוודאות שבעתיד.